פסק-דין בתיק ע"א 4407/07

1.       ערעור (בזכות) על החלטת ראש ההוצאה לפועל בחיפה ( כב' הרשמת, הגב' דנה עופר), מתאריך 19.3.2007 בתיק הוצל"פ [חיפה] 02-02684-98-9.

          בהחלטתה האמורה קיבלה כב' ראש ההוצאה לפועל טענת "פרעתי" שטען המשיב ביחס לסכום של 100,000 ש"ח (מתאריך 17.9.1994).

2.       השתלשלות הדברים, הנוגעת לעניין שלפני, התחילה בתאריך 10.7.1992, שאז  ניתן פסק דין נגד המנוח אבא בביוף ז"ל, ובו חויב המנוח לשלם למערערת סך 136,932 ש"ח, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה (29.3.1992). כמו כן חויב המנוח לשלם למערערת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, בסכומים שנקבעו.

3.       מסיבות השמורות עמה, המערערת לא נקטה בהליכי הוצאה לפועל בסמוך לאחר שקיבלה את פסק הדין, ורק בשנת 1998 הגישה בקשה לביצוע פסק הדין. אציין, כי באותה שנה הגישה המערערת תביעה נוספת נגד המנוח, בה עתרה לחייבו לשלם לה סכומי כסף נוספים, בגין חובות ארנונה שנרשמו לחובתו לאחר מועד מתן פסק הדין בשנת 1992.

4.       המנוח נפטר בשנת 2001, ולעזבונו מונה מנהל עזבון. מנהל העזבון, אשר בדק בניירותיו של המנוח, מצא שובר בנקאי, ולפיו, בתאריך 17.9.1994, העביר המנוח לעו"ד פנחס נרקיס סך 100,000 ש"ח.

          לטענת מנהל העזבון, עו"ד פנחס נרקיס שימש בתקופה ההיא כסגן ראש עירית חיפה, ובעת שהמנוח העביר לידו את הסך 100,000 ש"ח, פעל עו"ד נרקיס כאורגן של העיריה. על כן, יש לראות את התשלום שהמנוח העביר לעו"ד נרקיס כתשלום על חשבון חובו של המנוח למערערת, ויש איפוא להפחית סכום זה מסכום החוב.

5.       לטענת המערערת, בעת ההיא עו"ד נרקיס ייצג את המנוח ולא פעל כאורגן של המערערת, והעברת סכום הכסף הנזכר נעשתה במסגרת יחסי עורך דין לקוח שהתקיימו בין המנוח ועו"ד נרקיס. מכיוון שאין כל מסמך המעיד שעו"ד נרקיס שילם את סכום הכסף הנזכר לקופת המערערת, כי אז אין מקום לקבל טענת המשיב, כי המנוח פרע הסך 100,000 ש"ח במועד ההוא.

6.       כב' ראש ההוצאה לפועל קיבלה טענות ב"כ המשיב, וקבעה כי יש לקבל טענת הפירעון, ולפיה בתאריך 17.9.1994, שילם המנוח למערערת סך 100,000 ש"ח, על חשבון החוב הפסוק.

          כב' ראש ההוצאה לפועל ציינה, שאם המשיב היה סומך טענותיו אך ורק על שובר הבנק שנמצא, כי אז לא הייתה מקבלת טענת המשיב. ואולם, משום שלשובר הבנקאי מצטרפים עניינים נוספים, הם אלה המכריעים את הכף לזכותו של המשיב.

          העניינים הנוספים, התומכים לדעת כב' ראש ההוצאה לפועל בטענת המשיב, הם אי סדרים שנמצאו בזיכויים שונים, בסכום כולל של 119,000 ש"ח, שזוכו בחשבונו של המנוח בשלב מאוחר, ורק לאחר שבא כוח המנוח פנה אל המערערת, ואף זיכוי החשבון נעשה לאחר שבתחילה המערערת הכחישה כי גבתה מהמנוח הסכום האמור. כמו כן קבעה כב' ראש ההוצאה לפועל, כי העובדה שמערערת לא הצליחה לאתר התכתבות שהתנהלה בין המנוח והמערערת, גרמה למשיב נזק ראייתי, והיא מצדיקה הפיכת נטל הראיה.

7.       המערערת אינה משלימה עם החלטת כב' ראש ההוצאה לפועל, ועל כן הגישה עליה הערעור המונח עתה לפני. באי כוח הצדדים חזרו למעשה על טענות שטענו בפני כב' ראש ההוצאה לפועל, אותם הבאתי על קצה המזלג לעיל.

8.       העובדה שהמנוח העביר לעו"ד נרקיס סך 100,000 ש"ח בתאריך 17.9.1994, אינה שנויה במחלוקת בין הצדדים. למעשה, השאלה העיקרית שיש לדון בה היא השאלה, האם בעת שעו"ד נרקיס קיבל את הסך 100,000 ש"ח, פעל עו"ד נרקיס כאורגן של המערערת, ובתוקף תפקידו כסגן ראש העיר, או שמא פעל באותה עת כעורך דין עצמאי, שייצג את המנוח אל מול עורך הדין שייצג באותם הליכים את המערערת.

          איש מהצדדים לא הזמין את עו"ד נרקיס להעיד בפני כב' ראש ההוצאה לפועל, דבר שיכול היה לשפוך אור על השאלה העומדת לדיון. לטענת ב"כ המשיב, לא עלה בידו לאתר את עו"ד נרקיס, מה עוד, שסבר כי החובה להזמין את עו"ד נרקיס להעיד, מוטלת על בא כוח המערערת.

9.       לאחר ששקלתי טענות ב"כ הצדדים, הנני סבור כי הערעור בדין יסודו, וקיימות נסיבות, אותן אפרט להלן, המצביעות על כך שעו"ד נרקיס ייצג את המנוח ולא פעל כאורגן של המערערת, ואלה הן:

(א)     בעת ההיא המערערת יוצגה על ידי עו"ד יהודה ליאון מחיפה, ובעת שעו"ד ליאון הפסיק לייצגה והחזיר את המסמכים למערערת, צרף למסמכים "תזכיר משרדי" בו כתב, בין היתר, כי "בזמנו ניהל עימי מו"מ בגין התיק הנ"ל עוה"ד פנחס נרקיס ועד היום לא הגעתי עמו לכל החלטה בנושא החוב".

(ב)      בתאריך 22.6.1998 הגיש המנוח לבית המשפט בקשה לבטל את פסק הדין ולעכב את הליכי ההוצאה לפועל שהתנהלו נגדו. לתמיכת בקשתו חתם המנוח על תצהיר, ותצהירו נחתם בפני עו"ד נרקיס. הדעת נותנת, שחתימת התצהיר נעשתה בפני עו"ד נרקיס, משום שהוא ייצג את המנוח באותה עת. פחות סביר להניח, שעו"ד נרקיס החתים את המנוח על תצהירו בתוקף היותו אורגן של המערערת.

(ג)      בתצהירו הנזכר, מציין המנוח פגישה שהתקיימה "במשרד ב"כ העיריה דאז עו"ד מ' ליאון" בתאריך 13.9.1994 [ארבעה ימים לפני ההעברה הבנקאית - י"כ], וכן ציין, כי באותה פגישה נכחו עו"ד נרקיס, עו"ד ליאון והמנוח עצמו. מסתבר בעיני, שאם הפגישה התקיימה במשרדו של עו"ד ליאון, שייצג את המערערת, כי אז נוכחות של עו"ד נרקיס בפגישה, הייתה מטעמו של המנוח, וכמי שייצג את המנוח. פחות מתקבל על דעתי, שלצורך ביצוע תפקידו כסגן ראש העיר, היה עו"ד נרקיס מטריח את עצמו למשרדו של עו"ד ליאון. מסתבר בעיני, שאם עוה"ד ליאון ונרקיס פעלו, שניהם, בשמה של המערערת, הפגישה הייתה מתקיימת דווקא בלשכתו של עו"ד נרקיס.

          מהדברים האמורים לעיל, הנני סבור, כי ניתן להסיק בדרגת ההסתברות הדרושה, שעו"ד נרקיס ייצג את המנוח במגעיו מול המערערת, ולא פעל בשם המערערת או כאורגן שלה, לצורך גביית הסך 100,000 ש"ח מהמנוח. הפועל היוצא מקביעה זאת הוא, שההעברה הבנקאית שביצע המנוח, הייתה העברה מחשבונו שלו לחשבונו של עורך הדין שייצג אותו, ובכך אין לראות פרעון הסכום האמור.

10.     יתרה מזאת. קיים קושי בטענה, כי הסכום הועבר לעו"ד נרקיס בתוקף תפקידו של האחרון כסגן ראש העיר. אין ספק, שתפקיד סגן ראש רשות מקומית הוא תפקיד מכובד וחשוב, אך המשמש בו אינו אמור לגבות חובות עבור הרשות המקומית. אדם המבקש לשלם חובותיו לרשות המקומית יעשה זאת לקופת הרשות ובמשרדיה, או בדרכים האחרות שהרשות קבעה לכך, כמו למשל תשלום באמצעות הוראת קבע בבנק או על פי שוברי תשלום שהרשות מפיקה. יצירת דרך תשלום מיוחדת, כפי שנעשה במקרה שלפני, מזמינה בעיות ומחלוקות. אפילו אם אניח שעו"ד נרקיס לא ייצג בעת ההיא את המנוח, הרי מכיוון שלא הוכח שהוא הוסמך על ידי המערערת לגבות סכומי כסף עבורה, מתבקשת המסקנה, כי בכך שהמנוח העביר סכום כסף לחשבונו של עו"ד נרקיס, הפך המנוח את עו"ד נרקיס להיות שלוחו שלו לצורך העברת סכום הכסף לקופתה של המערערת. אם סכום הכסף שהועבר לעו"ד נרקיס לא זוכה בחשבונו של המנוח, כי אז על המנוח להפנות טענותיו בעניין זה לעו"ד נרקיס, ואין כל מקום שיבוא בטענות כנגד המערערת.